הדברה – עולם של בעלי החיים ....
יונים – הרחקת יונים לצמיתות ... האם זה אפשרי בכלל ?
יונים אהודות על בני האדם ומסמלות אהבה ושלום, מפריחים אותן באירועים חגיגיים ומטפחים אותן בכיכרות בערים.
לפיכך הרשויות הציבוריות לא הקדישו מאמצים ניכרים לדרכי הלחימה בהן. הן הרבה להופיע באזורי מגורים כתוצאה מכושר הסתגלותן המעולה, כמעט ללא הפרעה, עד אשר המצב הפך להיות בלתי נסבל וחייב התמודדות עם הבעיות שהתעוררו:
א. לפני הפעולות היו ערימות לשלשת בעובי מספר ס"מ על גגות, מתקני חשמל, ומרפסות; פגרי יונים חדרו למיכלי מים חסרי מכסים ומי שתייה זוהמו בקולי צואתי.
ב. משפחות נאלצו לעזוב את מגוריהן ולקבל דירות חליפיות בגלל מטרדי היונים; בדירות האחרות היה צורך להתקין רשתות בכדי למנוע חדירת יונים.
ג. דיירים אחרים התלוננו על הרעשים (המיית יונים) וחביטת כנפיים בשעות בוקר מוקדמות ביותר.
ד. במקרה אחד נמסר על גירודים בגן ילדים, בגלל יונים שקיננו בחלונות, והגננת נזקקה לתרופות כתוצאה מכך.
מחלות המועברות מיונים לבני אדם (זואונוזות):
דררת: (אורניתוזיס, פסיטקוזיס), המחלה מכונה פסיטקוזיס כשהיא תוקפת תוכים ובני אדם. אותה מחלה מכונה אורניתוזיס כשהיא תוקפת עופות אחרים, בעיקר יונים גורם המחלה הוא חיידק תוך תאי – כלמידה פסיטצי. הסימנים האופייניים ביונים נגועות הם דלקת עיניים מלווה בהפרשות מהעיניים ומהנחיריים, בהמשך הדלקת מתפשטת למערכת העיכול ולאברים פנימיים נוספים. ההדבקה של יונים בוגרות יכולה לעבור בלי סימנים קליניים מיוחדים. יונים שהחלימו מהמחלה ממשיכות לשאת את הגורם ולהפיץ את המחלה לצמיתות. חשיבותה המיוחדת של מחלה זו נובעת מהיותה נפוצה מאד ומדבקת לבני אדם. בסקר שנערך בארץ נמצא כי 40% מיוני הבר נגועות בדררת. הנגיעות גבוהה יותר בקיץ מאשר בחורף. ההדבקה של בני אדם נעשית ע"י מגע ישיר עם יונה נגועה או עם סביבה מזוהמת, בעיקר ע"י נשימת לשלשת מזוהמת. בני אדם שנדבקו מפתחים דלקת ראות הניתנת לטיפול ע"י סוג מסוים של אנטיביוטיקה (טטרהציקלינים).
מחלה הנגרמת ע"י חיידקי סלמונלה פאראטיפוס:. קיימים כ2000- סוגים של חיידקי סלמונלה, רובם פוגעים גם בבני אדם. חיידקי הסלמונלה מתקיימים חודשים רבים בביצים של עופות נגועים, בלשלשת ובאדמה מזוהמת. תיתכן הדבקה ע"י מגע עם יונה נגועה או עם לשלשת. ביונים המחלה גורמת בעיקר לדלקות פרקים לכן יש לחשוד ולהיזהר מיונים צולעות, חולות עם דלקות פרקים, להזהיר ילדים שמצאו יונים חולות ולא לעודדם לטפל בהן. לעיתים המחלה פוגעת בבני האדם, במערכת העיכול, בצורה המזכירה טיפוס ומכאן שמה. המחלה גורמת לשלשולים קשים עד כדי התייבשות.
דלקת ויבריונית: מחלה הנגרמת ע"י חיידק מסוג ויבריו (דמוי פסיק) הנקרא קמפילובקטר. החיידק אינו זהה עם ויבריו חולירע הגורם למחלת החולירע באדם. המחלה הוגדרה בארץ לראשונה בשנת 1959-60 והייתה ידועה כדלקת כבד בעופות ויונים. לאחרונה מבודד החיידק גם מילדים משלשלים. ההדבקה נעשית, כנראה, באמצעות מזון שהתאלח עם צואת יונים או ע"י מגע ישיר עם יונים נגועות.
מחלות הנגרמות מפטריות. אספרגילוזיס, קריפטוקוקוזיס: הפטרת פוגעת בעיקר באברי הנשימה. עקרונית, המחלה אינה עוברת לבני אדם, אך בעלי כשל חיסוני כמו חולי אידס או מטופלים בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית, יכולים להיות רגישים. נבגי הפטריות מופצים עם לשלשת היונים ומסוגלים להתקיים בה במשך יותר משנה גם כשהיא יבשה.
שחפת עופות מחלה בקטריאלית (חיידק מיקובקטריום אביום) הגורמת למוקדים (גרנולומות) במח העצמות של עופות. עקרונית, שחפת העופות אינה מסוכנת לבני אדם, בניגוד לשחפת הבקר ושחפת האדם, אך לבעלי כשל חיסוני היא מסוכנת. החיידק עמיד מאד בפני תנאים סביבתיים מקובלים ומסוגל להתקיים במשך שנים בלשלשת.
דלקות מח נגיפיות: מספר מחלות נגיפיות הנגרמות ע"י נגיפים מקבוצת הארבו, יכולות להיות מופצות ע"י יונים ולעבור מהן לבני אדם, באמצעות יתושי ה"מטרד" (יתושי קולקס). המחלות הן דלקת מח יפנית, דלקת מח ונצואליאנית ודלקת מח-סוסים משרחית. מחלות אלו הן קטלניות ומסוכנות מאד לבני אדם, אולם לא אובחנו עדיין בארץ.
מפגעים מטפילים חיצוניים של יונים:
קרדיות (קרציונים): מספר מינים של טפילי עור מוצצי דם זעירים (פחות מ1- מ"מ), מסדרת האקרינה (פרוקי רגליים), נפוצים מאד אצל היונים, בעיקר אצל הגוזלים. חלק מהמינים עוזבים את היונה בשעות היום ומתחבאים בקרבת הקן, בחריצים ובסדקים שבמבנה. בלילה הם חוזרים ונטפלים ליונה. כשפורחים הגוזלים מהקן, נוטשים אותו גם הקרציונים הרעבים, שמסוגלים לעקוץ גם בני אדם. עקיצותיהם גורמות לגירודים ובמקרים מסוימים לתגובות אלרגיות המתבטאות בדלקות עור המצריכות טיפול רפואי.
יונים יכולות, במקרים מסוימים, גם להעביר קרציות, כינים ופשפשי מיטה.
מפגעים סביבתיים מיונים:
לשלשת היונים, מלבד היותה מפגע תברואי בהיותה הגורם החשוב ביותר בהפצת מחלות מיונים לבני אדם, מהווה גם מפגע סביבתי אסתטי וגורמת לפגיעה ברכוש: ערמות לשלשת על מדרכות, אדני חלונות, מעקים של מרפסות, ספסלים, פסלי רחוב. כמו כן, ללשלשת תכונות קורוזיביות הגורמות לאיכול של פסלי רחוב עשויים אבן ושל צבע המכוניות.
לעיתים מצטברת כמות עצומה של לשלשת במבנים ישנים, על גבי תקרת ה"רביץ" בתוך גגות רעפים פרוצים המועדים לקינון יונים. ערמות לשלשת אלו עשויות לגרום, כשהן נרטבות מהגשם, לריחות קשים ביותר, עקב תהליכי תסיסה המשחררים גזים ואף לקריסת התקרה עקב המשקל הכבד (מקרה כזה אירע בצריף המשמש כאחד המשרדים של עירית לוד).
ה. רעש: במקרים בהם יונים מקננות בתוך גג רעפים או ארגז תריסים של בית מגורים, עשויים קולות שיקשוק הכנפיים, ציוץ הגוזלים והמיית היונים להוות מטרד לבני הבית.
ו. היונה ניזונה ממזון זהה לזה של האדם. נזק כלכלי עשוי להיגרם מאכילה של גרעיני תבואה: 1000 יונים מחסלות מעל ל10,000- ק"ג גרעינים בשנה (בתנאי שהם מזונם הבלעדי).
השיטה הטובה והבדוקה להרחקת יונים היא הרישות וגם לזה ישנם המון שרלטנים בשוק שיודעים למכור אשליות ובסופו של תהליך אתם נשארים עם היונים אך פחות הכסף בארנק....
שיטה נוספת היא דוקרנים שממש לא כולם פועלים לטובתנו אורך הדוקרן צריך להיות מעל 11 ס"מ וגמיש רצוי נירוסטה (לא מחליד).
יש לציין כי חייב לחטא את המיקום הנגוע לאחר ניקיון הלשלשת
בריכוזים גדולים יישנם תאי האכלה יעילים ועוד פתרונות התקשרו אלינו ונשמח לעזור 050-5750451 נחום קהלני .
העטלפים
האם מזיקים או סתם מלכלכים ....נזק חקלאי
העטלפים הם מועילים וחביבים ונמנים עם בעלי-החיים המלהיבים ביותר; ובכל זאת אין אנו מבינים אותם, פוחדים מהם ולעיתים אף רודפים אותם.
קיימים בעולם כ1000- מיני עטלפים, המהווים כרבע מכלל יונקי העולם. הם נפוצים בכל האזורים, להוציא מדבריות קיצוניים ואזורי הקוטב. מיני עטלפים הולכים ונעלמים במהירות – קורבנות לבורות האדם. מגוון צורות העטלפים רחב, ולמרות שבעיני אנשים מסוימים חלקם משונים, ניכר יופיים של אחרים.
כושר הניווט המשוכלל ושיטת ההתמצאות בעזרת החזר גלי קול, הם מעבר לתפיסתם של המדענים ויעילים יותר מכל מנגנון דומה שהמציא האדם. עטלפים משתמשים בקפלי עור מיוחדים המצויים על אפם ומפיקים קולות המאפשרים להם לגלות מכשולים עדינים כמו שערת אדם, כך שגם בלילה החשוך ביותר הם מסוגלים "לראות" כל דבר, מלבד צבע. לכל העטלפים יש עיניים, ואין עטלפים עיוורים.
היונק הקטן ביותר בעולם הוא עטלף מתאילנד, שמשקלו כ1.5- גרם, בעוד שלעטלפי הפירות הענקיים מוסת כנפיים שגודלה כמעט שני מטרים.
רוב האנשים חושבים שהעטלפים דומים כולם, אך יש מיני עטלפים שמידת הקרבה ביניהם קטנה מזו שבין נמר לכלב-ים. האמת היא, שעטלפים קרובים יותר לאדם מאשר למכרסמים, אשר אתם הם מזוהים לעיתים.
סדרת העטלפים קרויה בלטינית Chiroptera ופירוש שמה – יד מכונפת. כנף העטלף מתוחה על יד מפותחת, אשר לה אצבעות ארוכות וביניהן מתוח קרום דק וחזק. אחדים מן המינים, כמו העטלף צהוב-הכנף, הם צבעוניים במיוחד. בניגוד למקובל, עטלפים הם בעלי-חיים עדינים ביותר, ובדומה לדולפינים, רבים מהם אינטליגנטיים מאוד וניתנים לאילוף בקלות. לכל עטלף אישיות המיוחדת לו. כמו כלבים וחתולים, גם הם מתרגשים בשעת האכילה, ואינם מלוכלכים או מפחידים. הם אינם מסתבכים בשער בני-אדם, והסיפורים על כך שהם מעבירים כלבת ומחלות אחרות, מוגזמים ביותר. רוב העטלפים אינם מזיקים ואילו תועלתם מרובה.
העטלפים הם בעלי-חיים מוגנים, ורק למומחים מותר להחזיקם ביד; בשל עדינות גופם הם עלולים להיפגע מלחץ היד האוחזת בהם. אם אוחזים בעטלף שלא כהלכה הוא עלול לנשוך, שכן זוהי דרכו להגן על עצמו, בדומה לכלב. אם תעזבו את העטלפים לנפשם הם ישמחו לגמול לכם באותה מטבע.
הסטטיסטיקה מוכיחה, כי חיות-בית ככלבים וחתולים מסוכנים הרבה יותר כמעבירי מחלות מאשר עטלפים, ומחיות-בית חששנו מועט ביותר.
הרחקתם ע"י רשתות מיוחדות להצעת מחיר ולחוות דעת מקצועית התקשרו לנחום קהלני 050-5750451