הדברה – עולם של בעלי החיים ....

 

יונים – הרחקת יונים לצמיתות ... האם זה אפשרי בכלל ?

יונים אהודות על בני האדם ומסמלות אהבה ושלום, מפריחים אותן באירועים חגיגיים ומטפחים אותן בכיכרות בערים.

לפיכך הרשויות הציבוריות לא הקדישו מאמצים ניכרים לדרכי הלחימה בהן. הן הרבה להופיע באזורי מגורים כתוצאה מכושר הסתגלותן המעולה, כמעט ללא הפרעה, עד אשר המצב הפך להיות בלתי נסבל וחייב התמודדות עם הבעיות שהתעוררו:

א.           לפני הפעולות היו ערימות לשלשת בעובי מספר ס"מ על גגות, מתקני חשמל, ומרפסות; פגרי יונים חדרו למיכלי מים חסרי מכסים ומי שתייה זוהמו בקולי צואתי.

 

ב.          משפחות נאלצו לעזוב את מגוריהן ולקבל דירות חליפיות בגלל מטרדי היונים; בדירות האחרות היה צורך להתקין רשתות בכדי למנוע חדירת יונים.

 

ג.            דיירים אחרים התלוננו על הרעשים (המיית יונים) וחביטת כנפיים בשעות בוקר מוקדמות ביותר.

 

ד.           במקרה אחד נמסר על גירודים בגן ילדים, בגלל יונים שקיננו בחלונות, והגננת נזקקה לתרופות כתוצאה מכך.

 

מחלות המועברות מיונים לבני אדם (זואונוזות):

דררת: (אורניתוזיס, פסיטקוזיס), המחלה מכונה פסיטקוזיס כשהיא תוקפת תוכים ובני אדם. אותה מחלה מכונה אורניתוזיס כשהיא תוקפת עופות אחרים, בעיקר יונים גורם המחלה הוא חיידק תוך תאי – כלמידה פסיטצי. הסימנים האופייניים ביונים נגועות הם דלקת עיניים מלווה בהפרשות מהעיניים ומהנחיריים, בהמשך הדלקת מתפשטת למערכת העיכול ולאברים פנימיים נוספים. ההדבקה של יונים בוגרות יכולה לעבור בלי סימנים קליניים מיוחדים. יונים שהחלימו מהמחלה ממשיכות לשאת את הגורם ולהפיץ את המחלה לצמיתות. חשיבותה המיוחדת של מחלה זו נובעת מהיותה נפוצה מאד ומדבקת לבני אדם. בסקר שנערך בארץ נמצא כי 40% מיוני הבר נגועות בדררת. הנגיעות גבוהה יותר בקיץ מאשר בחורף. ההדבקה של בני אדם נעשית ע"י מגע ישיר עם יונה נגועה או עם סביבה מזוהמת, בעיקר ע"י נשימת לשלשת מזוהמת. בני אדם שנדבקו מפתחים דלקת ראות הניתנת לטיפול ע"י סוג מסוים של אנטיביוטיקה (טטרהציקלינים).  

מחלה הנגרמת ע"י חיידקי  סלמונלה פאראטיפוס:. קיימים כ2000- סוגים של חיידקי סלמונלה, רובם פוגעים גם בבני אדם. חיידקי הסלמונלה מתקיימים חודשים רבים בביצים של עופות נגועים, בלשלשת ובאדמה מזוהמת. תיתכן הדבקה ע"י מגע עם יונה נגועה או עם לשלשת. ביונים המחלה גורמת בעיקר לדלקות פרקים לכן יש לחשוד ולהיזהר מיונים צולעות, חולות עם דלקות פרקים, להזהיר ילדים שמצאו יונים חולות ולא לעודדם לטפל בהן. לעיתים המחלה פוגעת בבני האדם, במערכת העיכול, בצורה המזכירה טיפוס ומכאן שמה. המחלה גורמת לשלשולים קשים עד כדי התייבשות.

 

 

דלקת ויבריונית: מחלה הנגרמת ע"י חיידק מסוג ויבריו (דמוי פסיק) הנקרא קמפילובקטר. החיידק אינו זהה עם ויבריו חולירע הגורם למחלת החולירע באדם. המחלה הוגדרה בארץ לראשונה בשנת 1959-60 והייתה ידועה כדלקת כבד בעופות ויונים. לאחרונה מבודד החיידק גם מילדים משלשלים. ההדבקה נעשית, כנראה, באמצעות מזון שהתאלח עם צואת יונים או ע"י מגע ישיר עם יונים נגועות.

מחלות הנגרמות מפטריות. אספרגילוזיס, קריפטוקוקוזיס: הפטרת פוגעת בעיקר באברי הנשימה. עקרונית, המחלה אינה עוברת לבני אדם, אך בעלי כשל חיסוני כמו חולי אידס או מטופלים בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית, יכולים להיות רגישים. נבגי הפטריות מופצים עם לשלשת היונים ומסוגלים להתקיים בה במשך יותר משנה גם כשהיא יבשה.

שחפת עופות מחלה בקטריאלית (חיידק מיקובקטריום אביום) הגורמת למוקדים (גרנולומות) במח העצמות של עופות. עקרונית, שחפת העופות אינה מסוכנת לבני אדם, בניגוד לשחפת הבקר ושחפת האדם, אך לבעלי כשל חיסוני היא מסוכנת. החיידק עמיד מאד בפני תנאים סביבתיים מקובלים ומסוגל להתקיים במשך שנים בלשלשת.

דלקות מח נגיפיות: מספר מחלות נגיפיות הנגרמות ע"י נגיפים מקבוצת הארבו, יכולות להיות מופצות ע"י יונים ולעבור מהן לבני אדם, באמצעות יתושי ה"מטרד" (יתושי קולקס). המחלות הן דלקת מח יפנית, דלקת מח ונצואליאנית ודלקת מח-סוסים משרחית. מחלות אלו הן קטלניות ומסוכנות מאד לבני אדם, אולם לא אובחנו עדיין בארץ.

מפגעים מטפילים חיצוניים של יונים:

קרדיות (קרציונים): מספר מינים של טפילי עור מוצצי דם זעירים (פחות מ1- מ"מ), מסדרת האקרינה (פרוקי רגליים), נפוצים מאד אצל היונים, בעיקר אצל הגוזלים. חלק מהמינים עוזבים את היונה בשעות היום ומתחבאים בקרבת הקן, בחריצים ובסדקים שבמבנה. בלילה הם חוזרים ונטפלים ליונה. כשפורחים הגוזלים מהקן, נוטשים אותו גם הקרציונים הרעבים, שמסוגלים לעקוץ גם בני אדם. עקיצותיהם גורמות לגירודים ובמקרים מסוימים לתגובות אלרגיות המתבטאות בדלקות עור המצריכות טיפול רפואי.

יונים יכולות, במקרים מסוימים, גם להעביר קרציות, כינים ופשפשי מיטה.

מפגעים סביבתיים מיונים:

לשלשת היונים, מלבד היותה מפגע תברואי בהיותה הגורם החשוב ביותר בהפצת מחלות מיונים לבני אדם, מהווה גם מפגע סביבתי אסתטי וגורמת לפגיעה ברכוש: ערמות לשלשת על מדרכות, אדני חלונות, מעקים של מרפסות, ספסלים, פסלי רחוב. כמו כן, ללשלשת תכונות קורוזיביות הגורמות לאיכול של פסלי רחוב עשויים אבן ושל צבע המכוניות.

לעיתים מצטברת כמות עצומה של לשלשת במבנים ישנים, על גבי תקרת ה"רביץ" בתוך גגות רעפים פרוצים המועדים לקינון יונים. ערמות לשלשת אלו עשויות לגרום, כשהן נרטבות מהגשם, לריחות קשים ביותר, עקב תהליכי תסיסה המשחררים גזים ואף לקריסת התקרה עקב המשקל הכבד (מקרה כזה אירע בצריף המשמש כאחד המשרדים של עירית לוד).

 

ה.          רעש: במקרים בהם יונים מקננות בתוך גג רעפים או ארגז תריסים של בית מגורים, עשויים קולות שיקשוק הכנפיים, ציוץ הגוזלים והמיית היונים להוות מטרד לבני הבית.

 

ו.            היונה ניזונה ממזון זהה לזה של האדם. נזק כלכלי עשוי להיגרם מאכילה של גרעיני תבואה: 1000 יונים מחסלות מעל ל10,000- ק"ג גרעינים בשנה (בתנאי שהם מזונם הבלעדי). 

 

השיטה הטובה והבדוקה להרחקת יונים היא הרישות וגם לזה ישנם המון שרלטנים בשוק שיודעים למכור אשליות ובסופו של תהליך אתם נשארים עם היונים אך פחות הכסף בארנק....

 

שיטה נוספת היא דוקרנים שממש לא כולם פועלים לטובתנו אורך הדוקרן צריך להיות מעל 11 ס"מ וגמיש רצוי נירוסטה (לא מחליד).

 

יש  לציין כי חייב לחטא את המיקום הנגוע לאחר ניקיון הלשלשת

 

בריכוזים גדולים יישנם תאי האכלה יעילים ועוד פתרונות  התקשרו אלינו ונשמח לעזור 050-5750451 נחום קהלני .

 

העטלפים

האם מזיקים או סתם מלכלכים ....נזק חקלאי

העטלפים הם מועילים וחביבים ונמנים עם בעלי-החיים המלהיבים ביותר; ובכל זאת אין אנו מבינים אותם, פוחדים מהם ולעיתים אף רודפים אותם.

 

קיימים בעולם כ1000- מיני עטלפים, המהווים כרבע מכלל יונקי העולם. הם נפוצים בכל האזורים, להוציא מדבריות קיצוניים ואזורי הקוטב. מיני עטלפים הולכים ונעלמים במהירות –  קורבנות לבורות האדם. מגוון צורות העטלפים רחב, ולמרות שבעיני אנשים מסוימים חלקם משונים, ניכר יופיים של אחרים.  

כושר הניווט המשוכלל ושיטת ההתמצאות בעזרת החזר גלי קול, הם מעבר לתפיסתם של המדענים ויעילים יותר מכל מנגנון דומה שהמציא האדם. עטלפים משתמשים בקפלי עור מיוחדים המצויים על אפם ומפיקים קולות המאפשרים להם לגלות מכשולים עדינים כמו שערת אדם, כך שגם בלילה החשוך ביותר הם מסוגלים "לראות" כל דבר, מלבד צבע. לכל העטלפים יש עיניים, ואין עטלפים עיוורים.

 

היונק הקטן ביותר בעולם הוא עטלף מתאילנד, שמשקלו כ1.5- גרם, בעוד שלעטלפי הפירות הענקיים מוסת כנפיים שגודלה כמעט שני מטרים.

 

רוב האנשים חושבים שהעטלפים דומים כולם, אך יש מיני עטלפים שמידת הקרבה ביניהם קטנה מזו שבין נמר לכלב-ים. האמת היא, שעטלפים קרובים יותר לאדם מאשר למכרסמים, אשר אתם הם מזוהים לעיתים.

 

סדרת העטלפים קרויה בלטינית Chiroptera   ופירוש שמה –  יד מכונפת. כנף העטלף מתוחה על יד מפותחת, אשר לה אצבעות ארוכות וביניהן מתוח קרום דק וחזק. אחדים מן המינים, כמו העטלף צהוב-הכנף, הם צבעוניים במיוחד. בניגוד למקובל, עטלפים הם בעלי-חיים עדינים ביותר, ובדומה לדולפינים, רבים מהם אינטליגנטיים מאוד וניתנים לאילוף בקלות. לכל עטלף אישיות המיוחדת לו. כמו כלבים וחתולים, גם הם מתרגשים בשעת האכילה, ואינם מלוכלכים או מפחידים. הם אינם מסתבכים בשער בני-אדם, והסיפורים על כך שהם מעבירים כלבת ומחלות אחרות, מוגזמים ביותר. רוב העטלפים אינם מזיקים ואילו תועלתם מרובה.

 

העטלפים הם בעלי-חיים מוגנים, ורק למומחים מותר להחזיקם ביד; בשל עדינות גופם הם עלולים להיפגע מלחץ היד האוחזת בהם. אם אוחזים בעטלף שלא כהלכה הוא עלול לנשוך, שכן זוהי דרכו להגן על עצמו, בדומה לכלב. אם תעזבו את העטלפים לנפשם הם ישמחו לגמול לכם באותה מטבע.

 

הסטטיסטיקה מוכיחה, כי חיות-בית ככלבים וחתולים מסוכנים הרבה יותר כמעבירי מחלות מאשר עטלפים, ומחיות-בית חששנו מועט ביותר.

הרחקתם ע"י רשתות מיוחדות להצעת מחיר ולחוות דעת מקצועית התקשרו לנחום קהלני 050-5750451

 

עולם החרקים ....

פרעושים

 

הפרעושים הם חרקים זעירים מוצצי דם, הגורמים למטרדי עקיצות ועלולים להעביר מחלות לאדם ולבעלי חיים. נוכחותם קשורה בנוכחות בע"ח, המשמשים להם כפונדקאים, בעיקר כלבים, חתולים וחולדות.

בעולם קיימים למעלה מ - 2000 מינים שונים של פרעושים. רבים מהם אינם ייחודיים למין אחד של פונדקאי, חלקם מגלים העדפה למין זה או אחר. מעבר הפרעושים בין פונדקאים כדי לעקוץ ולמצוץ דם היא שמאפשרת העברת מחלות.

הכרת מחזור החיים של הפרעוש הכרחית לצורך הדברתו. הפרעוש הוא חרק המתפתח בגלגול מלא. רק הפרעושים הבוגרים הנם טפילים מוצצי דם החיים על הפונדקאי. שלבי הביצה הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע או בבתים בין סיבי השטיחים וכד'.
לכן יש לבצע בו זמנית, גם פעולות להדברת הפרעושים ע"ג הפונדקאים וגם פעולות מניעה והדברה במקומות ההתפתחות של הדרגות הצעירות.

משך ההתפתחות של הפרעוש אינו קבוע ותלוי בתזונה ובתנאי הסביבה, בעקר טמפרטורה ולחות. בקיץ בתנאים אופטימיים ההתפתחות מהביצה ועד הגחת הבוגר נעה בין 18 ל- 32 יום, ואילו בחורף היא יכולה להמשך חודשים רבים.

נקבת הפרעוש מסוגלת להטיל מאות ביצים במשך חייה, בהתאם לאפשרותה לעקוץ ולמצוץ דם. ההטלה מתבצעת בין שערות הפרוה של הפונדקאי, 3-18 ביצים בכל תטולה.
כיוון שהביצים אינן דביקות, הן נושרות לקרקע, בד"כ במקום בו רובץ הפונדקאי. הביצים קטנות ובהירות וקשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.

הזחלים לבנים וזעירים, חסרי גפיים בעלי תנועה מוגבלת. הם בורחים מהאור, ומעדיפים תנאי חשכה. בחוץ הם מתפתחים בשכבת הקרקע עליונה, ובבתים בבסיסי סיבי השטיחים או הריפוד, במקומות המרבץ של חיות המחמד.
להתפתחות הזחלים דרושה לחות מינימאלית והם ניזונים מחומר אורגני שנמצא בקרקע ומהפרשות הפרעושים הבוגרים המכילות דם קרוש.
תכונות אלה של הדרגות הצעירות של הפרעושים וכן העובדה שגופם מכוסה זיפים ארוכים בהם נאחז בד"כ אבק שיוצר הסוואה, גורמות לכך שקשה מאוד לאתר אותם אפילו בחיפוש מדוקדק לבדיקת נגיעות.

הזחל בסוף הדרגה השלישית טווה פקעת דקה ומתגלם. בתנאי קור ויובש או כאשר לא מצויים בסביבה פונדקאים, מסוגל הבוגר, עדיין רדום בתוך הפקעת, לעבור את העונה הקשה עד השתפרות התנאים או הופעת פונדקאי.
גיחה סינכרונית של בוגרים רבים בתגובה לגירוי הנגרם מהופעה של פונדקאי מתאים, נצפית לעתים קרובות כאשר נכנסים לחצר או לבית שהיו בו בעבר בעלי חיים ואשר היו ריקים מיושביהם במשך תקופה ארוכה.
יכולת זו מקנה לפרעושים שרידות גבוהה ומקשה מאד על הדברתם.

הפרעושים הבוגרים בעלי גפיים אחוריות ארוכות מאוד, המקנות להם כושר ניתור מצוין.
צבעם אדום שחור, אורכם 1-3 מ"מ, פחוסים בצדדיהם, וחסרי כנפיים.
גופם נראה כחטיבה אחת כאשר בטנם גדולה ביחס לראש חזה.
גפי הפה שלהם בנויים כחדק, מותאמים לדקירת עור הפונדקאי ולשאיבת הדם.

גם הזכר וגם הנקבה ניזונים באופן בלעדי על דם של פונדקאים בעלי טמפרטורת גוף קבועה, עופות ויונקים. תוך כדי מציצת הדם הפרעוש מפריש לתוך גוף הפונדקאי רוק המכיל חומרים נוגדי קרישה. רוק זה עלול להכיל בחלק מהמינים גורמי מחלה.

הפרעושים אינם מוגבלים לפונדקאי אחד אלא יכולים לעבור בקלות מפונדקאי אחד לאחר ולבלות זמן רב בסביבה. הפרעושים רגישים מאוד לטמפרטורת גופו של הפונדקאי. הם עוזבים פונדקאים מתים שהתקררו וכן פונדקאים חיים שחום גופם עלה. תופעה זו הנה בעלת חשיבות אפידמיולוגית בהעברת מחלות.

פרעוש מסוגל לצום מספר חדשים כאשר לא מזדמן לו פונדקאי. הפרשות הפרעוש המכילות דם קרוש לא מעוכל, נראות כגרגרים שחורים קטנטנים בין שערות הפונדקאי. קשה לראות את הפרעושים עצמם על החיה שכן הם חמקנים מאד, ועל נוכחותם מעידים קרישי הדם הזעירים. רבים נוטים לטעות ולחשוב שקרישי דם אלה הם ביצי הפרעוש. 

הפרעושים בישראל

בישראל ידועים כ - 40 מיני פרעושים, החשובים שבהם:

פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) - השכיח מבין הפרעושים הנטפלים לאדם ולחיות משק החי.
בטבע הוא טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים, וארנבות.
זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. רוב מטרדי עקיצות הפרעושים נגרמים ע"י מין זה.
בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם לטיפוס מוריני. בליעת הפרעושים הבוגרים ע"י בעלי חיים ואף ילדים עלולה לגרום להדבקה בתולעי סרט.

פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis)   - למרות שאינו המין האחראי לרוב המטרדים הנגרמים מעקיצות הפרעושים, חשיבותו רבה, בהיותו וקטור למחלת הדבר ולטיפוס מוריני.
תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו - החולדה הנורווגית.
אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחדשי הקיץ. באוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות אך נדיר על מכרסמי בר.

פרעוש האדם (Pullex irritans) - היה נפוץ במשכנות האדם בעבר, כיום הוא די נדיר בסביבתו המיידית של האדם עקב הבנייה המודרנית ותנאי ההיגיינה.
בטבע נפוץ פרעוש זה על יונקים גדולים שוכני מערות כמו דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות.
פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים חוות וכד'.
הפרעושים כמזיקים

העקיצה - עקיצות הפרעושים עלולות לגרד ימים אחדים ולגרום בעיקר בכלבים דלקת עור אלרגית המתבטאת בגרדת קשה, התקרחות והתעבות העור.

חוסר דם (אנמיה) בבע"ח - עלולה להתפתח בעקבות נגיעות מסיבית של פרעושים, שבמקרים קיצוניים בעיקר אצל גורים או בע"ח מבוגרים או חולים עלולה להסתיים במוות.

העברת טפילים - תולעת הסרט (שרשור) Caninum Dipylidium החיה במעי כלבים וחתולים ולעתים נדירות גם במעי האדם, מועברת ע"י בליעת פרעוש נגוע. הפרעושים הם פונדקאי ביניים הכרחי (וקטור אובליגטורי) לתולעת והם הכרחיים להעברתה. זחל הפרעוש נדבק ע"י בליעת ביצי התולעת המצויות בצואת החיה הנגועה.

העברת מחלות זיהומיות: העובדה שפרעוש עוקץ ומוצץ את דמם של מספר פונדקאים מאותו מין או ממינים שונים במשך ימי חייו, הופכת אותו לגורם חשוב בהעברת מחלות זיהומיות.
עם הדם נמצצים גם גורמי מחלה כחיידקים, נגיפים וטפילי דם ובעקיצה הבאה הם מועברים לפונדקאי הבא.

המחלות העיקריות המופצות על ידי פרעושים

טיפוס הבהרות (מוריני) - מחלה הנגרמת ע"י הריקציה
(Rickettsia typhi (R. mooseri.
מחלה זו מועברת מחולדה לחולדה ולעתים מחולדה לאדם ע"י פרעושים.
גורם המחלה לא מועבר לאדם ע"י העקיצה עצמה אלא מופרש עם צואת הפרעוש, והאדם, המשפשף את מקום העקיצה, מחדיר את הצואה הנגועה לפצעים זעירים בעורו. גם מעיכת פרעוש נגוע על העור עשויה לגרום להדבקה במחלה.
המחלה לא קטלנית בד"כ, אך נמשכת חודשים רבים כשהיא מלווה בחום שעולה ויורד לסירוגין.  כיום נרשמים בארץ מספר מקרים בשנה.   דבר - מחלת הדבר, הנגרמת ע"י החיידק Yersinia pestis, היא במקורה מחלה של חולדות המועברת ע"י עקיצת פרעושים, בעיקר פרעוש הדבר, מחולדה לחולדה ומחולדה לאדם.
בתולדות האנושות ידועות מגיפות דבר, אשר גרמו למוות של מליוני בני אדם. כיום, עם התפתחות הרפואה ואמצעי ההדברה, המחלה אינה נפוצה.

 

טרמיטים  והדברתם

 

הטרמיטים הם חרקים קטנים (ע"פ רוב 5-10 מ"מ), החיים חיי חברה בקן משותף, בדומה לנמלים. ההבחנה בין שתי הקבוצות היא בהתפתחות (לטרמיטים אין שלב גולם, הם בעלי גלגול למחצה) ובמבנה הגוף (המחושים, הכנפיים והחיבור בין חזה לבטן).

 

חברת הטרמיטים מורכבת משלושה "מעמדות":

(א) המיניים (זכר ונקבה) שתפקידם ריבוי;

 (ב) החיילים (שיעורם באוכלוסייה 1-2%) המגינים על המשפחה בפני פולשים;

 (ג) הפועלים (המהווים את רוב רובה של האוכלוסייה) שעיסוקיהם מרובים: בנין ותיקון הקן, טיפול בוולד וכן הכנת מזון והאכלת הזחלים, החיילים והמיניים.

המיניים הצעירים בלבד הם המכונפים; הם מתפתחים בקן בעונה מסוימת (אביב או סתיו), עוזבים אותו כולם ביחד ומחפשים, זוגות-זוגות, מקום להקמת קן חדש. אלה מהם שהצליחו בכך משירים כנפיים ומזדווגים. תחילה מטילה הנקבה ביצים בודדות ושני בני הזוג מטפלים במשותף בצאצאיהם, עד שבגרו. ומאז –  עוסקים המיניים בריבוי בלבד ואילו את יתר התפקידים משאירים לזחלים המבוגרים או לפועלים.

מבין כ2,000- המינים הידועים בעולם, מצויים רובם בארצות הטרופיות. בישראל מוכרים 12 מינים, אך רק 4 נחשבים למזיקים והם נפוצים ברוב אזורי הארץ, במיוחד בנגב הצפוני ובאזור החוף.

בהדברת הטרמיטים שפגעו בעץ בנין יש להבחין בין המקננים בעץ, כגון הקלוטרמס, לבין שוכני אדמה, כמו הטרמיט המרושת וטרמיט ננסי. להדברת הקלוטרמס (שני מינים) מחדירים את טרמיטיציד (תכשיר כימי הקוטל טרמיטים) לתוך העץ (כגון המשקוף) ואילו למניעת נזקי יתר המינים –  מטפלים באדמה שמתחת לבנין או בסביבתו הקרובה. הטיפול יכול להיעשות, למשל, על-ידי הזרקת התכשיר דרך חורים שנקדחו בבלטות או בבטון .

קידוחים לתוך שכבת האדמה שמתחת ליציקת הבטון (הבלטות), סמוך לחיבורי קיר, מעברי צינורות (מים, ביוב וכד'), או סדקים, להחדרת הטרמיטיצידים

גילוי הטרמיטים אינו קל ונעשה לרוב באיחור של שנים אחדות. את הקלוטרמס אפשר לגלות לפי הפתחים העגולים בדופן העץ (בקוטר של כ1- מ"מ), דרכם מסולקת  הפסולת, כעין גושי חול קטנים. את המינים שוכני קרקע נגלה לפי המעברים עשויי טיט (שקוטרם כ10- מ"מ), הנראים על קירות המבנה.

לטיפול יעיל בטרמיטים יש להתקשר לנחום קהלני 050-5750451 שימו לב לא כל מדביר יעיל בפעולת הדברת הטרמיטים ויש להבין בתחום זה מאוד ע"מ לסייע ללקוחות להיפתר מהטרמיטים .

 

פישפש המיטה Cimex lectularius

פישפש המיטה מלווה את האדם זה דורות רבים, מחבב את משכנו ומוצץ את דמו.

פישפש המיטה, Cimex lectulsrius , נפוץ ברוב חלקי תבל ומצוי במקומות שונים גם בארצנו. הוא שייך לסדרה עתירת מינים, שרובם מוצצים לשד צמחים ולכולם אותו ריח אופייני בלתי-נעים, המופק מבלוטות ריח שבתחתית הבטן.

קרובי פישפש המיטה, שצורתם מוארכת יותר, ידועים באמריקה כמעבירי מחלות. פישפש המיטה המקומי אינו מעביר כנראה מחלה כלשהי בתנאים טבעיים. עם זאת עלולות עקיצותיו עצמן להיות מטרד קשה, במיוחד אצל אנשים רגישים המגיבים בהתנפחויות, כאבים וגירוד חמור. אנשים רבים מופרעים בשנתם ויש שמתפתחת דלקת משנית במקום העקיצה.

5-3 דקות נמשכת סעודת הדם של הפישפש, כשהוא מזריק מתחת לעור רוק המכיל חומר המונע קרישת הדם. פישפשה שרוותה בדם חוזרת אל מחבואה ומטילה שם 50-10 ביצים המודבקות אל פנים החריצים. בימי חייה מטילה נקבת הפישפש 200 ביצים ומעלה.

בתנאים נוחים הבקיעה תחל 15-5 יום לאחר ההטלה.

הפישפשים הצעירים הבוקעים מהביצים כמעט חסרי צבע ומתחילים למצוץ דם כעבור שעות מספר. לאחר ארוחתם הראשונה הם משילים את "עורם" וגדלים לדרגה בוגרת יותר. בדרך כלל אין הפישפש הצעיר, הזחל, גדל אלא לאחר ארוחה נוספת. לאחר הנשל החמישי מגיע הוא לבגרות מינית, אלא שאינו שונה בצורתו החיצונית, פרט לגודלו, מהזחל הצעיר ממנו (לפישפש המיטה הבוגר היו בעבר כנפיים, אך הן התנוונו במרוצת הדורות תוך כדי הסתגלות לחיי טפילות).

בתנאים נוחים עוברים שישה שבועות מעת הטלת הביצה עד להופעת השלב הבוגר. בתנאי קור זמן זה ממושך יותר. הפישפשים הבוגרים מסוגלים לרעוב במשך מחצית השנה ומעלה ובתנאים רגילים הם מסתפקים בארוחה אחת לימים מספר.

בנוסף לכושרו של הפישפש לרעוב אין הוא רגיש לשינויי טמפרטורה ולחות. מפאת דקות גופו ופחיסותו יכול הפישפש להסתתר במקומות צרים ובמעמקי חריצים וקפלים: בסדקי קירות עץ ומסגרות תמונות, ברהיטים, במשקופים ובתקעי חשמל, בריפוד רהיטים ובקפלי מזרנים, בקפיצי מיטות ובכל מקום חשוך למדי וצר.

בדרך כלל הפישפש פעיל בשעות החשיכה - בחדרי השינה ובאולמות הקולנוע. עם זאת יש בעת רעב ממושך הם יוצאים גם באור; בתנאים קשים במיוחד הם מסוגלים להיזון גם על בעלי-חיים כגון: מכרסמים, עופות וכו'. פישפשים החבויים בתוך מזוודות, מלבושים או ספסלים, ניתנים בנקל להעברה ממקום למקום ושורצים הם אף באוטובוסים ובבתי-הקולנוע.

 

 

כיצד מדבירים

ניתן לגלות פישפשים בקלות עקב תלונות על "עקיצות" בלילה בחלקי גוף מכוסים, בד"כ באיזורי הבטן והגב או לפי ממצאים בקפלי מזרונים, בסדקים, במיטות בקפיצים ובמסגרות תמונות ומשקופים. מכות קלות על רהיטים והתזת פירתרינים לסדקים חשודים, עשויים לגרום ליציאתם תוך מספר שניות.

יש לפעול מתוך ידיעה וזהירות. השיטה המומלצת ביותר כיום היא ריסוס בלחץ חזק, ניתן לשלב חומרים המכילים פירתרינים להימום הפישפשים ולהוצאתם מהחריצים, במידה וקיים תכשיר מורשה בהרכב זה. מיהול בממיס אורגני כמו נפט ללא ריח עדיף בהיותו חדיר גם לחריצים צרים ביותר ובמיוחד בגלל כושרו לפגוע בכיסוי גופם של הפישפשים (האפיקוטיקולה) ובכך לאפשר חדירת חומר ההדברה ביתר יעילות. עם זאת יש להיזהר מהתזת התרסיס ליד אש או מקור התלקחות סמוי (מגע רופף בחלקי חשמל וכו') ולהימנע מהשחתת אביזרים (ניתן לוודא בריסוס ניסיוני). במקרים אלה עדיף להשתמש במים. במקרה זה יש לפעול מיד לאחר המיהול ולא להשאיר התחליב במיכל לימים הבאים.

במיוחד יש לרסס את מקומות המחבוא - הסדקים בקירות וברהיטים, וקפלי המזרנים. הריסוס יהיה קל על גבי כלי-המיטה ושטחי עוד יותר על מיטות ילדים. אין להשכיב תינוקות על כלי מיטה מרוססים.

להשלמת הפעולה ניתן לאבק בחלקי חשמל, כולל תקעים ואביזרים סמוכים למיטות בתנאי שמנתקים קודם את הזרם.

רצוי לסתום ככל האפשר סדקים, שניכרים בהם סימני פישפשים (כתמי צואה ושרידי נשלים) יש לחזור על פעולת ההדברה כעבור שבועיים, לשם השמדת הפישפשים שבקעו מן הביצים, או שלא נפגעו מן הריסוס הקודם. ליתר בטחון אפשר לפעול שוב כעבור שבועיים נוספים.

 

נמלים

הנמלים מהוות סיכון ומטרד לאדם. נשיכת הנמלים עלולה לגרום להגבות אלרגיות, הן מסוגלות לשאת גורמי דיזנטריה ולזהם מכשירי ניתוח. מבתי-חולים דווח גם על הינגעות בנמלים על גופם ופניהם של פגים. לעיתים קרובות הן מטרד בלתי נעים בדירה, ובמיוחד במטבח. לא אחת נראות שיירות של נמלים, שגילו דברי מאכל ומזון בבית והופכות אותו לבלתי ראוי למאכל אדם.

 

הנמלים (Formicidae ) חיות בחברה. צבען מגוון: צהבהב בהיר עד שחור או חום. המחושים בעלי ברך וגפי הפה נושכות-מלקקות. החיבור שבין הבטן והחזה מורכב מפרק זעיר אחד או שניים וזהו אחד הסימנים האופיניים ביותר המבדילים אותן מטרמיטים וסדרות אחרות של חרקים. מספר הפרטים במושבת הנמלים נע בין תריסר ל100,000- ויותר. הזכרים והנקבות המכונפים עוזבים את הקן למעוף הכלולות, חלק מהנקבות המופרות אינן חוזרות לקן האם ומקימות קן חדש, ואילו הזכרים כעבור זמן מה מתים.

הנקבה המופרית, אשר ניכרת בבטנה התפוחה, משירה את כנפיה וחיה במשך זמן מסוים ללא מזון במחילה שבקרקע או תחת קליפת עץ, במידה ונטשה את קן-האם. מרבית הביצים שהוטלו לראשונה, נאכלות על ידי המלכה או שהן משמשות כמזון לזחלים הראשונים. במושבת נמלים מוצאים מלכה אחת או יותר. העסקניות והחיילות בהן משתמרות בלוטות הארס, הן נקבות שהתנוונו, ומצטיינות בגודל גופן הקטן יותר. המלכה מסוגלת לחיות עד 15 שנה והעסקניות 4-7 שנים. הקן מורכב ממנהרות שנחפרו בעץ או בקרקע ומשתמר במשך שנים, דוגמת נמלת הקציר.

מינים של נמלים כגון נמלת הקציר, אוגרים זרעים. מינים רבים של נמלים מעדיפים כנימות עלה ומגן. מספר מינים של נמלים "לוקחים בשבי" ומשעבדים לצורכיהם מינים אחרים. מינים מן הסוג מונומוריום (Monomorium ) ואחרים נחשבים למזיקים במקומות ישוב. כושר הסתגלותן של הנמלים לתנאי הסביבה ולמזון הוא רב ואפשר למצוא נמלים אף בתנאים קיצוניים ביותר.

 

הדברת נמלים מאוד קשה אך אפשרית...

כלל ראשון בהדברת נמלים הוא גלוי הקן. המחילות מגיעות עד לעומק של עשרות ס"מ באדמה. לעיתים הן בונות את קיניהן בתוך חריצים בקיר, או מתחת למרצפות. השמדת הקן כמוה כעקירת שורש הנגע. יש לפעול, כאשר מרבית אוכלוסיית הנמלים נמצאת בקן, באמצעות ריסוס שיטתי מכוון ליד פתחים ולתוך סדקים, במיוחד אלה המובילים ממערכות צינורות וחללים.

לאחר מכן יש לסתום הפתחים. שימוש נוסף באבקות עשוי לעזור. הנמלים נמשכות לדברי מאכל מתוקים או למאכלים קמחיים ובשריים, לפיכך ניתן למהול רעל בסוג המזון האהוב עליהן כפיתיון, תוך מניעת אפשרות גישה למזון אחר.

התזת תכשיר שארתי לכל החריצים בדירה ומחוצה לה באביב, הספיקה באחד המקרים להגן בפני נמלים למשך השנה.

ריסוס של קוטלי המזיקים מומלצים על הקירות מחוץ למבנה עד גובה של כ0.5- מ' ואיבוק הקרקע ברוחב דומה סביב המבנה, עשויים למנוע חדירת נמלים מבחוץ, במיוחד במבנים חד-קומתיים.

פעולת הדברה משולבת של פיתיון רעיל, ריסוס ואיבוק בפרקי זמן שונים עשויה לתת תוצאות מושלמות יותר.

חשוב לפעול בהתמדה בכל עת שהנמלים מופיעות מחדש. במקומות רגישים במיוחד, כמו ליד לולי תינוקות (במיוחד פגים), ניתן לחסום את שבילי הנמלים ע"י ריסוס בדבק שאינו מתיבש או להשתמש בפסי נייר דבק כשהם הפוכים.

ניתן אף להשתמש בצורה יעילה בג'ל  מיוחד לטיפול יעיל ביותר

נא להתקשר לנחום קהלני 0505750451 להזמנת עבודה זו.

 

תיקנים - (מקקים, ג'וקים, צ'רצור)

ארבעה מינים תיקנים מזיקים לאדם בארץ

תאור כללי  

1.            מחושים ארוכים

2.            גוף פחוס מהגב לבטן  

3.            הראש נטוי כלפי מטה (היפוגנטי) ולוחית הגב מכסה עליה

4.            גפי הפה כלפי מטה מותאמים ללעיסה  

5.            גפי הפה עם הרבה אברי חישה  

6.            עיניים שחורות בולטות

7.            כנפי חפייה מוקשים

8.            גפים חזקות, מותאמות לריצה, בעלי טפרים וכריות הדבקה  

9.            מטילים את הביצים בתוך תיקים

10.       הזכר מחדיר זרע לתוך נרתיק הנקבה

11.       כאשר הביציות חורגות הם מופרות ע"י הזרעים

12.       הביצים המופרות מסודרות בטור

13.       דופן צינור ההטלה מפריש קוטיקולה היוצרת את התיק  

14.        מהתיק יוצאות נימפות צעירות –  חסרי כנפיים  

15.       פעילים בלילה / חשכה

16.       אוכלי כל

 

תיקן גרמני BLATELL GERMANICA

גודל: 1-1.5 ס"מ

צבע: חום ג'ינג'י

על לוחית הראש שני פסים שחורים, הנקבה מטילה עם התיק כל תקופת האינקובציה (כשבועיים), יום-יומיים לפני הבקיעה היא מדביקה את התיק.

כאשר התיק מחובר לנקבה הקוטיקולה עדיין רכה וזה מקל על ההדברה.

זמן מחזור 4-7 שבועות בהתאם לתנאים, בטמפ' נמוכות –  זמן המחזור גדל.

אוהבים מקומות חמים: תנורי אפיה, מיקרו-גל, מנועי מקררים, מכונות למיניהם. 

תיקן אמריקאי PERIPLANETA AMERICANA 

גודל: 3-5 ס"מ 

צבע: חום

אוהב לחות –  ביובים ארונות מטבח לחים, מעופשים, הנקבה מדביקה את התיקים במקום מסתור חשוך ויבש יחסית קוטיקולה קשה, קשה להדברה.

התפתחות איטית, זמן מחזור (מבוגר עד בוגר) 8 - 10 חודשים, בוגר יכול לחיות 1-2 שנים.

תיקן פסים חום SUPELLA SEPELLECTILIUM

 

גודל: 1 –   1.4  ס"מ

צבע: חום בהיר

על הכנפיים פסים חומים רוחביים, לנקבה כנפיים קצרות לא מתעופפת, הזכר מתעופף.

זמן מחזור 2-3 חודשים.

אוהבים מקומות יבשים, הנקבה מדביקה תיקים בארונות שיש בהם חיפוי נייר, פעילי לילה.

תיקן מזרחי BLATTA ORENTALIS

גודל:     2.3 – 3..3ס"מ

צבע: חום שחור

נקבה עם שרידי כנפיים –   לא עפה, זכר –  לא עף; גוף לא פחוס.

הנקבה מטילה את התיקים בחוץ במרפסות.

בקיעה תוך 2-3 שבועות, זמן מחזור 6-8 חודשים.

סימנים למוקדי נגיעות

1.            תיקנים חיים –  נימפות, בוגרים

2.            הפרשות

3.            נשלים

4.            גופות תיקנים מתים

5.            תיקי ביצים

6.            סימני כרסום ושאריות

7.            ריח רע

השוואת המדדים הביולוגים בין שלושה מיני תיקנים:

תיקן אמריקאי, תיקן הפסים ותיקן גרמני.

 

 

ניטור ובקרת תיקנים PEST CONTROL

איתור מוקדם של מוקדי נגיעות ברמה ההתחלתית יאפשר טיפול נקודתי וקבלת יעילות מרבית.

כדי להצליח יש להשתמש במגוון הרחב של מלכודות הנמצאות בשוק.

1.            מלכודות דבק רגילות

2.            מלכודות דבק עם פיתיון אכיל או ריחני

3.            מלכודות פרומון המושכות את המין הספציפי 

 

כדי להפיק את מקסימום האינפורמציה:

 1.            מיקום נכון של המלכודות

2.            כמות מספקת של מלכודות

3.            שימוש במלכודת מתאימה

4.            ניטור המלכודות בתדירות גבוהה (רצוי יומי)

5.            ידע בזיהוי החרקים והסימנים

 

האינפורמציה שניתן לקבל מהמלכודות

1.            זיהוי החרקים והגדרתם

2.            קביעת מוקדי ו/או אזורי הנגיעות

3.            זמן התחלת הנגיעות

4.            משך הנגיעות

5.            רמת הנגיעות

6.            קביעה האם הנגיעות חד פעמית וחולפת או מתמשכת

7.            מיקום חדירה למבנה

8.            הצלחה או כשלון של פעולת הבקרה/הדברה 

 

על סמך נתוני הבקרה נדע איזה פעולות מניעה והדברה יש לנקוט.

בשנים האחרונות פותחה תוכנת מחשב הממפה את מיקום המלכודות לפי אזורי בקרה לאגור נתונים ולעבדם.

מניעה

1.            חשיפת שטחים נגועים

2.            ניקוי

3.            יבוש

4.            איתור תיקים והשמדתם

5.            סתימת סדקים ופתחים

6.            מניעת מקומות מסתור ומחיה

הדברה

1.            ריסוס במקומות מסתור

2.            ריסוס סדקים וחריצים המשמשים מעבר לתיקנים בשעות החשכה

3.            שימוש בחומר שארתי שיקטול גם את הנימפות שיבקעו זמן רב לאחר הריסוס

4.            הדברה סביבתית –  תאי ביקורת של הביוב, צנרת הביוב

5.            שימוש בפורמלציה מתאימה –  ריסוס, איבוק, פיתיון מוצק (ג'ל), גז

 

לטיפול והדברה איכותית ויעילה נגד תיקנים מכל הסוגים נא להתקשר נחום קהלני 050-5750451

 

מכרסמים

מכרסמים ביתיים – קוסמופוליטים

בתי גידול ( ביוטופ) – מבנים של האדם

קוסמופוליטים

נזקים  - במגזר העירוני

-        חקלאי

-        חשיבות כלכלית

סיסטמאטיקה

·        מחלקה : יונקים

 ·        סידרה : מכרסמים

·        משפחה : עכברים

·         - חולדת החוף (נודדת, נורווגית) ראטוס נורווגיקוס

·         - חולדה מצויה (העליות) רטוס ראטוס

·         - עכבר מצוי ( הבית ) מוס מוסקולוס

 

תפוצה בעולם:

חולדת החוף – מחצית צפוני של כדור הארץ – לא בארצות קפואות או חמות.

ובעיקר בערי נמל אזורי חוף גובל לים – הועברו ע"י ספינות ממקום למקום

חולדה מצויה- אפריקה באזורים חמים יותר בכדור הארץ אך לא חם מידי

בתוך ערים במקומות חמימים יותר מרתפים וביובים חמים

עכבר מצוי – בכל מקום בעולם ללא הבדל בארצות חמות וקרות היכולת להתקיים ב-40-מעלות

תפוצתם בעולם בעזרת ספינות הקיטור שהחליפה את ספינות המפרש מהמאה ה18 החלו תפוצת החולדות באירופה ,

בישראל:

חולדת החוף ליד ערי נמל פנים הארץ כמעט ואין רואים אותם

חולדה מצויה – יותר במרכז הארץ  בריכוזי אוכלוסיה  עוברים דרך מערכות ביוב משולבות

 

ביולוגיית המכרסמים

 ·        ליליים (בלילה לקראת החשכה ולקראת הבוקר בפעילות מוגברת ובבוקר נחלש).

 ·        מקומות פעילות :

עכבר מצוי – מחילות או בפינות נסתרות במבנים

חולדת החוף – מחילות ומערכות ביוב

חולדה המצויה – על עצים, מתחת לגגות (מקומות גבוהים), קומות עליונות ,ארונות מטבח עליונים,מחילות באדמה

הולכות על כפות הרגליים

מצויה – על הכריות יש קמטים עוזר לטיפוס – ציפורניים קצרות

החוף – כריות חלקות ציפורניים ארוכות

 כושר תנועה-

מצויה – מבנה גוף קל קפיצה וטיפוס

החוף – מבנה גוף גדול ושרירי (10 מ' 10 שניות) שחיה וריצה

עכבר מצוי – מבנה גוף קל וקטן מהיר וזריז

שלושת המינים יודעות לשחות , לרוץ מהר ,לטפס

 ההבדל בזמן שהייה והייחוד שלהם בכל שלב

תנועה בשטח

צמוד לקירות – לשם הגנה

מתחת לקרשים או למכשולים

בשטח גלוי – ינועו בקו ישר – אם עבר ולא נפגע יעבור באותו מסלול כל הזמן ויוצרים שבילי מעבר קבועים

תחום מחיה:

חולדת החוף – מחילות

-        ממדי תחום המחייה :

-         8-20 דונם

 -        מחילה עיקרית ומחילות משנה,

 -        מעדיפים סמוך למקורות מזון טווח 12 מ'

 -        בכפרים מתרחקים עד 400 מ' ממקורות המזון.

 -        בישובים

הדברת מכרסמים :

ההדברה חייבת להיות מקצועית ויעילה ע"י בעל מקצוע מנוסה בתחום להזמנת עבודה נחום קהלני 050-5750451

 

 

 

הודעהחשובה:

לכל מאן דבעי,

ולכל לקוחותינו 

מספר רישיון ההדברה שברשותנו ע"ש קהלני נחום , וגלעד יוסף  הנמצאים באתריםאחרים אמיתיים ונכונים ובעלי תוקף , 

ומפורסמים באישורינו למטרת שימוש בנו לביצוע עבודות ופיקוח על ידינו על עבודותהמבוצעות בשטח,

יש חובה לבדוק אם המדביר שהגיע אליכם הוא בעל רישיון או אישור לאותה עבודהספציפית 

וכמו כן אנחנו אוסרים בפרוש שימוש ברישיונות שלנו לעבודות שאנחנו אישית לאביצענו או אישרנו 

והעברנו  הסברים והוראות ביצוע בכתב בלבד 

 

 

יש לציין כי החברות המפרסמות את רישיונינו

1. טובי הדברות– בהנהלת טובי שיגריס

2. המרכז הישראלילהדברה – בהנהלת טובי שיגריס 

3.  www.1-800.co.il

4. www.p100.co.il 

 

הפרסום מופיע כך:

נחום קהלני- 

מדביר מזיקים מוסמך

היתר מס' 1791 

 

גלעד יוסף- 

מדביר מזיקים מוסמך

היתר מס'  1809